מרום נ' הוט מערכות תקשורת בכבלים בע"מ

פסק-דין

1.התובע תבע מהנתבעת פיצויים בסך 25,048 ₪ בגין השתלשלות הדברים הבאה:

ביום 02.03.08 ביקש התובע להתנתק משירותי הנתבעת, וזמן מה לאחר מכן הגיע אליו טכנאי שניתק אותו כמבוקש ונטל את הממיר של הנתבעת.

2.הנתבעת טענה שהממיר לא הוחזר לה וחייבה את התובע בגינו.

במשך תקופה ממושכת למדי התנהלו מגעים בין התובע לבין נציגי הנתבעת, שבהם טען התובע כי מסר את הממיר לטכנאי.

התובע התבקש לשלוח בפקס לנתבעת את אישור ההחזרה של הממיר.

התובע טוען כי נשלח האישור בפקס על ידי אימו ממקום עבודתה, אך אין בידו אישור לשגר הפקס, וממילא אין אישור לגבי מועד השגר הנטען.

הנתבעת מצידה טוענת כי לא קיבלה את הקבלה בדבר החזרת הממיר ועל כן המשיכה לחייב את התובע בגינו.

הנתבעת טוענת כי רק כשקיבלה את כתב התביעה, רק אז ראתה לראשונה בין נספחיו, את הקבלה בדבר החזרת הממיר.

אין מחלוקת כי משקיבלה הנתבעת עותק של הקבלה האמורה, היא זיכתה את התובע בסך 700 ₪ שבו חוייב בגין הממיר, ובכך הוסדרה המחלוקת שהיתה בין הצדדים בעניין הממיר.

3.התובע טוען כי למרות זאת יש לחייב את הנתבעת בסכום הפיצויים שתבע בשל הטירחה המיותרת שגרמה לו.

בעניין זה איני מקבלת את טענת התובע. הוא מצידו לא הראה כי אומנם שיגר אל הנתבעת את הקבלה כפי שטען, ולא הפריך את טענת הנתבעת כי ראתה לראשונה את הקבלה רק לאחר הגשת התביעה.

אין מחלוקת כי בשלב מסויים העבירה הנתבעת את הטיפול בחוב לעו"ד, ואותו עו"ד שלח לתובע מכתב התראה.

התובע עמד בקשר עם משרד עוה"ד, וגם שם התבקש לשלוח בפקס את הקבלה, אך משהסתבר לו ששיגור הקבלה אינו מבטיח שהנתבעת תוותר על הוצאות מכתב ההתראה, הודיע התובע לנציגת הנתבעת (כך לדבריו), כי בנסיבות אלה הוא לא ישגר למשרד עוה"ד את הקבלה.

בכך נמנע התובע מלהקטין את מנת הטירחה ועוגמת הנפש שבמידה רבה העמיס על עצמו בשל עמדתו זו.

לו שיגר התובע את הקבלה לנתבעת כפי שהתבקש, היא היתה מזכה אותו עם קבלת הקבלה, כפי שאומנם עשתה מיד עם קבלת התביעה.

אם התובע מצא כי, כפי שהוא טוען, לאחר שיגור הקבלה לראשונה ממשיכה הנתבעת לטעון שלא קיבלה אותה – יכול היה לשגר את תצלומה בדואר רשום ולסיים בכך את הפרשה.

כאמור, אין מחלוקת כי כאשר ראתה הנתבעת לראשונה את הקבלה, היא זיכתה מיד את התובע בגין הממיר.

הנתבעת לא תבעה מהתובע את הוצאות מכתב ההתראה של עוה"ד, אלא התובע הוא שדורש פיצוי בסך של כ-25,000 ₪ בגין פרשת הדברים דלעיל.

לא מצאתי כי דרישה זו מוצדקת.